חרדה מג'וקים, ממחטים, פחד גבהים, מבלונים, מטיסות, ממים, ממעליות, מבעלי חיים, ממבחנים ומרעמים הם חלק מפחדים ספציפיים של ילדים (וגם של מבוגרים יש לציין). בניגוד למבוגרים, לילדים יש מעט פחות יכולת לוויסות עצמי או יכולת להתמודד עם הפחד לבד, והדבר מורכב יותר עבורם עקב הדמיון העשיר המזין את החרדה.
הבחנה בין פחד לחרדה: פחד הוא רגש אבולוציוני וחשוב מבחינה הישרדותית. למשל- אם נראה אריה ביער כדאי מאוד שנפחד ונברח, או אם אני רואה אש, טוב שאני אפחד להתקרב. למעשה, פחד הוא רגש ששומר עלינו. הוא טבעי וחיוני, מבטיח את שלומנו ומשרת אותנו נאמנה מאות בשנים. לרוב, הפחד מסמן על קיומה של סכנה ובכך מגן עלינו.
חרדה לעומת זאת, היא פחד מועצם ולעיתים לא רציונאלי, ולהבדיל מפחד שהגורם שלו ממשי, הגורם לחרדה אינו מוחשי. כלומר, רוב תגובות הפחד מופיעות לנוכח מצבי סכנה ואיום ממשיים, לדוגמא: לראות כריש בים ולברוח החוצה, לעומת תגובת חרדה: לא להיכנס למים בכלל או אפילו לא להסכים ללכת לים מחרדה שאולי עלול להיות כריש במים.
חרדות אצל ילדים לילדים יש חרדות נורמטיביות שמשתנות עם ההתפתחות כמו חרדת פרידה וחרדה מפני זרים. אלו חרדות מותאמות גיל, אך כשהן לא משתנות עם תהליך ההתפתחות ונתקעות לטווח ארוך הילד וסביבתו עלולים לסבול מכך. ובעוד הפחד הינו ערך הישרדותי חשוב, החרדה עלולה להפוך לגורם מעכב, מטריד ולפגוע בתפקודו הרגשי והיום יומי של הילד.
ומהי פוביה? למעשה מדובר בסוג של חרדה. זהו פחד מוגזם ולא רציונלי מפני אובייקט או אירוע מסוים. לפעמים ילדים יכולים לפתח פוביות ספציפיות בעקבות אירוע מסוים, מפחיד או מבהיל, שהם חוו או נחשפו אליו. החשיפה לתכנים מסוימים יכולה להיות אפילו דרך צפייה בטלוויזיה ובמחשב, שמיעת סיפור או בעקבות קישורים שילדים עושים בעצמם סביב מידע שהם אוספים מסביבתם. לפעמים הילד יהיה מודע לכך שהפחד שלו אינו מציאותי, אולם כאשר הוא נתקל בסיטואציה מעוררת חרדה, יהיה לו קשה לשלוט בפחד או למנוע את תגובותיו.
האם יש מה לעשות עם זה? בהחלט. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הינו טיפול יעיל ביותר בטיפול בפוביות ספציפיות. הילד, אשר מגיע למומחה ב"לנצח את הפחד", במידה ויש לו מוטיבציה לנצח את הפחד, לומד להתמודד עם הפחד במקום להימנע ממנו. הטיפול כולל עבודה על טכניקות הרגעה, עבודה עם מחשבות, עם רגשות, ועבודה התנהגותית- הכוללת חשיפה בהדרגה למוקד המעורר את החרדה. הטיפול מתקיים תחילה במרחב המוגן- חדר הטיפולים, ביחד עם הפסיכולוג ותוך כדי הפעלת טכניקות ההרגעה. לאחר מכן יוצאים באופן מדורג אל מחוץ לחדר, על פי עוצמת החרדה ודירוג שהילד עצמו קובע יחד עם הפסיכולוג. למשל: עם חרדת מחטים אפשר קודם כל ללכת למרפאה מבלי לעשות את בדיקת הדם, ובהמשך להגיע למרפאה ולשבת לחכות בתור ולהיכנס למעבדה מבלי לעשות בדיקה, וכן הלאה עד שמגיעים לבדיקה עצמה.
גם תקופת הקורונה והיציאה ממנה, עלולה לעורר פוביות ספציפיות אצל ילדים. במידה והדבר מפריע למהלך חייו התקין של הילד, ניתן לקבל עזרה מאנשי מקצוע בתחום.
ככל שמטפלים בפוביה בהקדם, כך מקצרים את משך זמן ההימנעות של הילד מהגורם לפוביה. ככל שמשך הזמן בו הילד מגלה התנהגות נמנעת מתארך, כך יהיה לו קשה יותר להגמיש את התפיסות והמחשבות שלו על הגורם המאיים. ועדיין, ניתן לטפל בפוביות ספציפיות בכל גיל ושלב.
