מתוך: פסיכולוגיה קלינית מדוברת
אחד מכל 4 הריונות יסתיימו בהפלה. לפעמים ההיריון יופסק מבחירה ולפעמים לא ניתן לבחור. אנשי מקצוע רבים יגדירו את הפסקת ההריון כאירוע טראומתי עבור גוף האישה, אשר הינו בעל פוטנציאל להיחוות גם כטראומה נפשית .
התינוק המדומיין בהריון רצוי, תחושות אימהיות יכולות להתעורר עוד לפני ההתעברות, בשלב הניסיונות, הציפייה וההתעסקות בפנטזיה של ההריון והתינוק המדומיין. ישנן נשים המספרות כי לאחר שמופיעים שני פסים בבדיקה, חווית האימהות הפנימית והחיבור, עולים שלב, בגוף ובנפש. לצד התרגשות גדולה ושמחה יכולה לעלות גם בהלה או חרדה ואלו יכולות להוביל לדאגה מוגברת של האם לעצמה ולעובר. גם בזוגיות עצמה מתחילה להיות תנועה שקשורה למעמד החדש. ללא קשר לתחושות הראשוניות של האשה, או למעשיה, באופן נפוץ להחריד, ייתכן כי האימהות לעובר הזה לא תגיע לידי הורות ממשית.
הפסקת הריון: הגילוי וההליך הריון יכול להיפסק מסיבות רבות, בין אם אובדן העובר הוא תוצאה של הליך טבעי ובין אם מדובר בהמלצה רפואית להפסקת הריון יזומה, הכנה מקדימה של נשים ובני זוגן לפני ההליך הרפואי יכולה לסייע באופן שיאפשר לחוויה להיות פחות מבודדת, חסרת שליטה ומציפה. בנוסף, כדאי להכניס אלמנטים של שליטה כמה שניתן. ההליך עצמו כולל הרדמה כללית ולכן ניתן למשל לבקש מהאחות שתחזיק את היד עד להרדמה, להתעקש שבן הזוג יישאר לישון במחלקה במידה ויש צורך בכך, או לבקש מהרופא המרדים שלא תבוצע התערבות רפואית טרם ההרדמה.
הפסקת הריון: ההתמודדות הנפשית למרות שהפלה הינה תופעה נפוצה, נשים נשארות לבדן עם החוויה. נפוץ שהריון נפסק בטרימסטר הראשון בשלב בו הסביבה טרם ידעה על קיומו. לעיתים התקשורת הזוגית לא מאפשרת תהליך עיבוד ואבל משותפים ולכן האישה נותרת כמעט לבד עם החוויה- בנפשה ובגופה. גם במקרים בהם יש תמיכה רחבה של המשפחה וחברים, ואף קרבה ואינטימיות עם בן הזוג, עלולה האישה לחוש לבדה בתחושות הפיסיולוגיות וביכולתן לפעול כאזכור חוזר לאובדן ולפוטנציאל שלא מומש. על כן, תקופת הגילוי, ההליך וההתאוששות עלולה להיחוות כתקופה בודדה מאוד ויש שתיארו את החוויה כתחושה של "חור בבטן", קונקרטי ורגשי.
אובדן הריון והפלה לעיתים קרובות כרוכים בטלטלה נפשית, גופנית, והורמונאלית. אחת הטעויות הנפוצות היא התייחסות לאובדן הריון כאירוע נקודתי שמסתיים עם סיום הדימום שאחרי. הפלה והשלכותיה ממשיכות ללוות נשים זמן רב לאחר מכן. במקרים לא מועטים מתפתח קושי לחזור לקיים יחסי מין או מתגברות חששות וחרדות סביב כניסה להריון נוסף. כמו כן, התהליך הנפשי שבן הזוג עובר עלול אף הוא להשפיע על הזוגיות ועל הרצון המשותף להקמת משפחה.
מבפנים החוצה בעבר הושתק נושא ההפלות בשל תחושות של בושה ואשמה, לרוב עברו על כך לסדר היום כאירוע נקודתי שהיה והסתיים, וכהתרחשות שלא נתפסת כטראומתית או כזו הדורשת עיבוד ותמיכה. סביבתה של אישה שעברה דרמה שכזו, לרוב לא ידעה על כך, ולא יכלה לתת לה את התמיכה לה היא נזקקה. בשנים האחרונות החלה להתעורר מודעות רבה יותר ופתיחות לכך שנשים אינן צריכות להתבייש או להשקיט את החוויות הקשות שהן עוברות סביב מעגל הפריון, ההריון ולידה. ידוע כיום שדיכאון לאחר לידה עלול להגיע גם כאשר לא התאפשרה לידה ובמיוחד לאחר לידה שקטה. לאחרונה, נשים שילדו עובר מת ,לאחר שבוע 22, הוכרו כזכאיות למרבית הזכויות המגיעות ליולדות של תינוק חי.
דברי את זה יש סביבך לא מעט נשים שעברו הפלה, ואת אפילו לא יודעת. אל תהססי לדבר ולשתף את רגשותייך עם המעגל הקרוב לך. תופתעי למצוא שותפות גורל ולהבין שהחוויות הרגשיות שלך הן נחלתן של רבות כמוך. חשוב למצוא מקורות תמיכה משמעותיים לתקופה זו שיוכלו להקל. חפשי כל דרך שתוכל לעזור, בין אם בשיחה, ארוחה טובה ומזינה, מנוחה גופנית, קבלת עזרה בבית, ייצור הסחות דעת חיובית, כתיבה, טיפול רגשי, טיפול ממוקד עיבוד חוויה, טיפולים להחזרת איזון גוף-נפש או חיבוק טוב. מצאי את מה שמקל עלייך. חשוב שתתני לכל הרגשות שעולים מקום, קבלי את מה שעולה, תני לגלים לשטוף אותך עד שיעברו דרכך החוצה, והסערה תשקוט.
